אוצר מדרשים
אל יתהלל הגבור בגבורתו - זה דוד מלך ישראל, שבשעה שהיה נלחם היה הורג ח׳ מאות חלל בפעם אחת, ונתגאה ואמר אין כמותי בעולם. מיד זימן לו הקב״ה צבי אחד ורץ הצבי, וברח מלפניו ומשכו אחריו והארץ קפצה לפניו, עד שהביאו אצל ישבי בנוב (ש״ב כ״א ט״ז—י״ז), מיד אחזו ונטלו ושמו תחת המרתף ונשען עליו לשוברו, מיד אמר תרחיב צעדי תחתי ונעשתה הארץ כבאר תחתיו, כיון שכלה ישבי בנוב לאכול נטלו לדוד והיה זורק אותו באויר כדי לקבלו בראש הרומח, ובין כך באה יונה מטרפת לפני אבישי בן צרויה, ויש אומרים שנהפכו בידו המים לדם, אמר בלבו ודאי המלך שרוי בצער, מיד הלך לבית המלך ולא מצאו, אמרו לו שכבר הלך לצוד בשדה כחוק המלכים, מיד רכב על הפרדה של מלך עד שהביאוהו אצל ישבי בנוב שהיה מטייב ומשחק בדוד עם הרומח, מיד ירד מן הפרדה ונלחם עם ישבי בנוב עד שהמיתו, ודוד נשאר חלש ותש כחו מרוב פחד וצער, ואבישי רצעו והביאו בירושלם ברגליו ולא רכב על הפרדה, ומיד נשבעו לו ישראל שלא יצא עוד עמהם, שנאמר לא תצא עוד אתנו ולא תכבה את נר ישראל, אז אמר דוד איה גבורתי וכחי? אלא אלהים ה׳ חילי מגיני וקרן ישעי וגו׳.
מדרש לקח טוב על רות
שם האחת ערפה. על שם שהפכה עורף לחמותה וחזרה לה, ד"א ערפה היא הרפה שנ' (שמואל ב' כ"א ט"ז) וישבי בגב אשר בילידי הרפה שהיו הכל עורפין אותה מאחריה ודשין אותה כהריפות בעלי.
עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק)
(ש״ב כא טז) וישבי בנוב אשר בילידי הרפה ומשקל קינו וגומר ויאמר להכות את דוד מאי וישבי בנוב א״ר יהודה אמר רב איש שבא על עסקי נוב א״ל הקב״ה לדוד עד מתי יהיה עון זה טמון בידך על ידך נהרג נוב עיר הכהנים ועל ידך נטרד דואג האדומי ועל ידך נהרג שאול ושלשת בניו רצונך יכלה זרעך או תמסר ביד אויב אמר לפניו רבונו של עולם מוטב אמסור ביד אויב ולא יכלה זרעי יומא חד נפק לשכר בזאי אתא שטן ואדמי ליה כטביא פתק ביה גירא ולא מטייה משכיה עד דאמטייה לארץ פלשתים כדחזייה ישבי בנוב אמר היינו האי דקטליה לגלית אחי כפתיה קמטיה ואותביה תותי בי סדיא אתעביד ליה ניסא מכא ליה ארעא מתותיה היינו דכתיב (תהלים יח לז) תרחיב צעדי תחתי ולא מעדו קרסולי ההוא יומא אפניא דמעלי שבתא הוה אבישי בן צרויה חייף רישיה בד׳ גרבי דמיא חזינהו כתמי דמא א״ד אתא יונה איטריף קמיה אמר כנסת ישראל כיונה אמתילא שנא׳ (שם סח יד) כנפי יונה נחפה בכסף ש״מ דוד מלכא דישראל בצערא שרי אתא לביתיה ולא אשכחיה שדר לבי מדרשא ולא אשכחיה אמר תנן אין רוכבין על סוסו ואין יושבין על כסאו ואין משתמשין בשרביטו בשעת הסכנה מאי אתא שאל בי מדרשא אמרו ליה בשעת הסכנה שפיר דמי רכביה לפרידיה וקם ואזל קפצה ליה ארעא בהדי דקא מסגי חזייה לערפה אימיה דהות נוולא כי חזיתיה פסקתיה לפילכא שדיתיה עלויה סברה למקטליה אמרה ליה עלם אייתי לי פלך פתקיה בריש מוחה וקטלה כד חזייה ישבי בנוב אמר השתא הוו בי תרין וקטלי לי פתקיה לדוד לאילעאי ודץ ליה לרומחיה אמר ניפול עליה ונקטול אמר אבישי שם אוקמיה לדוד בין שמיא לארעא ונימא ליה איהו אין חבוש מוציא את עצמו מבית האסורים א״ל מאי בעית הכא א״ל הכי אמר לי קודשא בריך הוא והכי אהדרי ליה א״ל אפיך צלותך בר ברך קירא ליזבין ואת לא תצטער א״ל אי הכי סייע בהדן היינו דכתיב (ש״ב כא יז) ויעזר לו אבישי בן צרויה אמר רב יהודה אמר רב שעזרו בתפלה אמר אבישי שם ואחתיה הוה קא רדף בתרייהו כי מטו קובי אמרי קום ביה כי מטו בי תרי אמרי בתרי גוריון קטליה לאריא אמרי ליה זיל אשכח לערפה אמך בקברה כי אדכרו ליה שמא דאימיה כחש חיליה קטליה היינו דכתיב (שם) אז נשבעו אנשי דוד לו לאמר לא תצא אתנו ולא תכבה את נר ישראל: